כמעט שנה שלא כתבתי כאן. היו שזה הדאיג אותם בקשר למצבי. סליחה. הייתי זקוק להתכנסות הזו, לחוות ולהתנסות ולהרגיש בעצמי בלי לרוץ לספר לחבר'ה. וכך היה. המון קרה. ואני התכנסתי. שקעתי פנימה. חוויתי. כאבתי. נכנעתי. התמסרתי. הסכמתי. השלמתי. קבלתי. וזזתי.
הנה חלק מהדברים המשמעותיים שקרו בשנה הזו –
המשכתי ללמוד ולתרגל עם אלכס קרטן, אבי גרינברג וענבר בן יהודה – שמאד עוזרים לי.
ביליתי חודש של לימוד ותרגול צ'י קונג עם רחלי בסין. מאז אני מתרגל כל בוקר.
פגשתי מורים ומטפלים חדשים. מדהים כמה שיטות וכלים עומדים לשירותנו. ואיזה אנשים טובים ומיוחדים. עם רובם לא התמדתי כי יש גבול לכמה אפשר בו זמנית, אבל התעשרתי מכל אחד מהם.
הבנתי שהגיע הזמן שאתחבר לרגשותיי, כי הנתק מהם גורם לי לא להיות מחובר לגופי. התחלתי ללמוד אימון רגשי וזה מרגש 🙂
הרחבנו ושיפצנו את דירתנו ולשם כך גרנו מחוץ לבית למעלה מחצי שנה. (אלכס אמר שיונקים יוצאים מאיזון כשהם לא בטריטוריה שלהם. ואני בהחלט יצאתי מאיזון. מאז שחזרנו לביתנו המחודש התאפסתי באופן מדהים).
העבודה שלי (בשיתוף עם אושר בתי) עם לקוחותינו נעשתה יותר אינטנסיבית. הרבה ימים והרבה שעות. מאד מהנה ומספק. מדי פעם מעייף מדי.
הבנתי שלמרות שהכרזתי שאני לוחם פרקינסון, לא מתאים לי ללחום, זה לא אני. אז נכנעתי, אבל בלי לוותר על כוונתי להחלים. נתתי לפרקינסון לנצח. ורעדתי קשות ובקושי הלכתי ונעשה כמעט בלתי אפשרי להתלבש, להתקלח, להתנגב, לאכול, לכתוב. והסכמתי להיות נכה ולחוות זאת לעומק. זה היה מלווה בייאוש עמוק, בתסכולים, בכעס ובבושה. הסכמתי לחוות גם את זה.
אלכס התעקש שאלך לנוירולוג ואתחיל לקחת כדורים. אחרי ויכוחים רבים הסכמתי והלכתי לראשונה מאז שאובחנתי לפני שלש וחצי שנים, לנוירולוגית שרשמה לי סיפרול . אחרי היסוס גדול התחלתי לקחת.
וחזרנו הביתה, ובתזמון מופלא – הסיפרול והבית ושנות התרגול והצלילה לתחתית החולי – יצרו נס. 60-70 אחוז מהנוקשות נעלמו מגופי. התפקודים חזרו. אני נהנה לכתוב, לשטוף כלים, לחתוך ירקות, להתלבש ולהתקלח בקלות. ולרקוד בחופשיות. מדהים!
וכדי להשלים את החגיגה, רון בני חשב שיש עוד כדור שכדאי שאקח. וזה עשה נס שמרגש אותי עד דמעות, חזרתי לעשות משהו שחשבתי שלעולם לא אחווה שוב. וגופי חוגג את החן שהכדור הזה מחזיר לתנועותיי, ואני נרגש מזה ונהנה כמו שלא נהניתי הרבה מאד שנים. תראו את ההליכה שלי כאן לפני ואחרי הכדור… ובוידאו השני תוכלו לראות אותי ממש חוגג עם הכדור ועם המוזיקה של אלכס באוזניות (צילמה רחלי מרחב)
ואני מצפה בהתרגשות לשיעורים, לחוויות, לנסים, להתרגשויות ולגדילה שהשנה הקרובה תזמן לי
מאחל לכולנו שנה מרגשת ומצמיחה.
תודה לכולכם.