מה קרה מאז ש"יצאתי מהארון"

1794532_10152228831467778_693492999_n

צולם ע"י נילי לוביץ-דרבי

חברים יקרים, תודה שאתם שם בשבילי. זה נותן לי כח ועושה הבדל.

חשבתי שנכון יהיה לעדכן אתכם על התפתחות המסע מעת לעת. אז הנה עדכון ראשון. הוא ארוך יחסית, אני מקווה שהבאים יהיו קצרים יותר.

בעשרים לינואר פרסמתי בפייסבוק את העובדה שאובחנתי עם פרקינסון ואת הבחירה שלי לא לקבל את גזר הדין שאומר שזו מחלה שאין לה מרפא – הבחירה לצאת למסע ריפוי והחלמה. קבלתי עשרות תגובות מרגשות שחיממו את ליבי, נתנו לי כח וכללו עשרות המלצות וכיווני פעולה מעניינים שיכולים לסייע לי להתרפא.

המסע שלי התחיל ביולי בנסיעה לקליפורניה שם פגשתי "במקרה" רופא יוצא דופן שפיתח תוסף תזונה שנועד לרפא פרקינסון. מאז אני לוקח יום יום את תוסף התזונה הזה ועוד אחרים שהוא המליץ לי עליהם (שכוללים 2400 מ"ג אומגה 3). מאז שאני לוקח אותם חלה הפחתה ברורה בתכיפות הרעידות בידי ובעוצמתן. מצד שני לאורך החודשים האחרונים הנוקשות בשרירי הגב והידיים שלי גברה וכך גם האיטיות בתנועות שלי. אם בהתחלה הסימפטום הכי מציק שחוויתי היה רעידות ביד ימין, הרי שלאחרונה הסימפטום שהציק לי יותר הוא נוקשות ואיטיות.

האתגר הגדול ביותר שהתמודדתי איתו מתחילת צאתי למסע הוא האתגר המנטלי. הידיעה שכל עולם הרפואה משוכנע שאין דרך לרפא פרקינסון והעובדה שבחיפושיי באינטרנט לא גיליתי אף אחד שטוען שריפא עצמו או אחרים גרמה לי רגעים רבים של ספק ושל חוסר בטחון – האם באמת אצליח למצוא מרפא, או שאולי אני משלה את עצמי ושזה אף יגרום לכך שמצבי יחמיר?

בחרתי לא להקשיב לספקות ואף המצאתי לעצמי דיאגנוזה חדשה  – TPS שמשמעותו – Temporary Parkinsons Symptoms . זו דיאגנוזה ששונה מהדיאגנוזה הרווחת שבמונחים שלי נקראת PPPS שמשמעותו Permanent & Prrogressive Parkinsons Symptoms . אין לי הוכחה שהדיאגנוזה שלי נכונה ושהסימפטומים שלי הם זמניים. זו רק אמונה והחלטה. המסע שלי הוא בפועל מסע לחיפוש אחרי אנשים/שיטות/ אמצעים/כלים שיעזרו לי להוכיח שהסימפטומים שלי הם אכן זמניים.

דברים משמעותיים קרו מאז הפרסום בפייסבוק ובעיקר כתוצאה מההמלצות והעזרה שקיבלתי מאנשים שונים בעקבותיו.

הראשון – השתחררתי בבת אחת מהפחד שידעו שיש לי פרקינסון ומהפחד שידעו שהחלטתי להתרפא. השחרור הזה הקל עלי בצורה מדהימה – אני יכול לדבר עם אנשים על מצבי, לשתף אותם במה שקורה לי, להתבדח איתם, לרעוד מולם, להתרגש איתם – זה חופש עצום. אחרי שספרתי על כך לאחד מלקוחותיי הוא אמר לי שנעלמה לי הבהלה מהעיניים. אני מרגיש שהבהלה נעלמה לא רק מעיניי אלא מכל הגוף שלי. הבהלה מכך שיידעו על מצבי החריפה מאד את מצבי, ומאז שהיא נעלמה מצבי השתפר.

הדבר השני שקרה – זה שחברה, לימור ברק, סיפרה לי על מאניטול, תחליף סוכר טבעי שחוקרים מאוניברסיטת תל אביב גילו לאחרונה שהוא מצליח לפרוץ את מחסום דם-מוח – אחד החסמים העיקריים לטיפול תרופתי בפרקינסון. החוקרים גילו בניסויים על עכברים עם פרקינסון שמאניטול משפר את מצבם שיפור דרמטי. המידע הזה נסך בי תקווה גדולה. התכוונתי להתחיל להשתמש במאניטול בעצמי, לאחר שחברה ואשת מקצוע בדקה עבורי את הסיכונים שכרוכים בכך ושוכנעתי שאין בכך סיכון. חבר הביא לי את המאניטול מארה"ב אך החלטתי בינתיים לשמור אותו כאופציה להמשך מסיבות שיפורטו.

הדבר השלישי שקרה, והוא המשמעותי ביותר – זה שרן הורודי, אסנת ידגר ועוד חברים המליצו לי לפגוש את אלכס קרטן. אלכס, שפיתח שיטה בשם ג'יירו קינטיקס, טיפל בי בגב לפני קרוב לעשרים שנה וידעתי שהוא מתמחה בחמש עשרה השנים האחרונות בעבודה עם אנשים עם בפרקינסון. נמנעתי מלפנות אליו עד כה מתוך הנחה שגם הוא מתמחה בהקלה על הסימפטומים בלבד ולא בריפוי מהם. אך משה גרינברג, חבר יקר, התעקש שאקבע פגישה עם אלכס, עשיתי זאת והופתעתי מאד: אלכס אמנם לא הבטיח לי שאתרפא מפרקינסון אך פתח בפני דרך התייחסות חדשה לגמרי לפרקינסון, לגופי, ולמצבי. אני פוגש את אלכס פעמיים בשבוע לשיעורים מרתקים שכוללים ריקוד, הקשבה לגוף, נשימות, איגרוף, ושיחות עמוקות ומרגשות. בכל מפגש איתו אני לומד להכיר את עצמי ואת גופי, את האפשרויות והמגבלות שלי ואת הדרכים שבהן אני יכול לפרוץ את גבולותיי. ואני אכן פורץ אותם. הגוף שלי, ידיי ורגליי, מגיעים לטווחי תנועה שחשבתי שכבר לא אגיע אליהם יותר. הגו שלי משתחרר, מגוון הבעות הפנים שלי גדל, השמחה והחיוניות חוזרים אלי ואל גופי, וההליכה שלי יותר נמרצת וקלילה. השיעורים תורמים תרומה גדולה מאד לעבודה שלי עם לקוחות – גם בליווי האישי ובמיוחד בהנחיית קבוצות. כשיעורי בית, אני רוקד כל בוקר חצי שעה ואני מרגיש הרבה הרבה יותר טוב.

בפגישת האבחון הראשונה שלי אצל אלכס הוא אמר לי "מה שאני רואה אצלך, שמוליק, זה שמונים אחוז בהלה וחרדה ועשרים אחוז פרקינסון. אתה לא נושם מרוב בהלה, זה גורם לסרעפת שלך להיות תקועה, וכל השרירים שלך בגב, בכתפיים ובידיים מתאימים עצמם לסרעפת התקועה. אנחנו נתחיל לשחרר את הגוף שלך מהבהלה והחרדה ואחרי זה נטפל בפרקינסון". אלכס אמר שזו לא חרדה שנובעת מהפרקינסון, אלא בהלה וחרדה שהולכות איתי כבר שנים ושהפרקינסון התלבש עליהן. הבנתי היטב על מה הוא מדבר. אני מכיר את החרדה הזו שמלווה אותי זמן רב. אמרתי לו "אם בעבודה איתך אני אצליח לשחרר את עצמי מהחרדה הזו – אז אני מודה לאלוהים על הפרקינסון". וזה מה שקורה. העבודה עם אלכס משחררת אותי מהבהלה והחרדה. אני מרגיש שהזמנתי אלי את הפרקינסון כדי שיעיר אותי וידחוף אותי להקשיב לגוף שלי, ליהנות ממנו וליהנות מהחיים. לאורך עשרות שנים שמעתי ממטפלים רבים שטיפלו בכאבי הגב שלי שהבעיה שלי היא שאני מבלה את רוב זמני בראש ושוכח שיש לי גוף. שאני לא מקשיב לגוף שלי ושאני מזניח אותו. תמיד ידעתי שהם צודקים ותמיד התחלתי להקשיב לגוף ולהתייחס אליו בזמן התקפי כאב אך כשהכאבים חלפו – חזרתי לסורי ולעיסוק במחשבות שלי, ברעיונות שלי ובעבודה שלי. ברור לי כרגע שהפרקינסון אומר לי : "אם לא תתחיל לחיות חיים מלאים, מאוזנים, שבהם כל הגוף שלך משתתף – הפרקינסוניות שלך תלך ותחמיר. אתה תהיה נוקשה יותר, איטי יותר, רועד יותר, מקובע יותר, מת יותר". הפרקינסון הוא קריאה אחרונה בשבילי לחיות. ליהנות. להרגיש טוב בגופי. אלכס מלמד אותי איך לעשות את זה ואני נענה בשמחה. באחד השיעורים האחרונים אמרתי לאלכס "תדע לך שאם מישהו יגיע אלי עכשיו ויגיד לי שיש לו גלולה שתעלים בבת אחת את הפרקינסון, אגיד לו לחזור אלי מאוחר יותר, אחרי שאסיים את העבודה החשובה שאני עושה עם אלכס, ועם גופי". התכוונתי לזה, אבל לא ידעתי כמה מהר אצטרך להעמיד במבחן את האמירה הזו….

כי…. ניצן פלס, חבר מהפייסבוק, כתב לי שהוא לא מבין בפרקינסון אבל הוא מעולה בחיפושים באינטרנט ושהוא מוכן לעזור לי במחקר. ביקשתי שיחפש עבורי מקרים או עדויות של אנשים שריפאו עצמם או אחרים מפרקינסון. אמרתי לו שלא מצאתי אף עדות כזו. הוא חזר אלי ואמר שאני לא יודע לחפש. הוא הפנה אותי לשני אתרים : אחד, של Howard Shifke  שריפא עצמו מפרקינסון ללא תרופות באמצעות תרגילי צ'יקונג רפואי שמבוססים על עקרונות של הרפואה הסינית, ובנוסף באמצעות תזונה, מדיטציה וחשיבה חיובית. היום, כך הוא טוען, הווארד נטול סימפטומים לגמרי (כבר כמה שנים) והוא מלמד אחרים איך לעשות זאת בעצמם. הוא כתב בלוג מפורט שמתאר את כל התהליך שהוא עבר ונדהמתי לראות שמה שהניע אותו זה בדיוק מה שמניע אותי – האמונה הברורה שלמרות מה שהרפואה אומרת ניתן להחלים מפרקינסון, ושאין לקבל את גזר הדין הזה. המתכון שהוא מציג לריפוי מלא מפרקינסון נראה לי ממשי ואני שומר אותו, כמו את הגלולה הדמיונית עליה דברתי עם אלכס, לאחרי שאשלים את מה שיש לי ללמוד עם אלכס. אני מעריך שזה ייקח לא מעט זמן, יש לי סבלנות ואני לא אתפלא אם בסוף התהליך עם אלכס אני אגלה שממילא הרוב הגדול של הסימפטומים כבר נעלם לגמרי.

האתר השני שאליו הפנה אותי ניצן הדהים אותי אף יותר. האתר, הוא תוצר של עבודה ומחקר שעשתה קבוצת רופאים שמתמחה ברפואה סינית, עבודה שנעשית מאז 1998, עם מספר גדול של אנשים עם פרקינסון שרבים מהם נרפאו לחלוטין. הרופאה המובילה את הקבוצה הזו, Dr. JANICE WALTON-HADLOCK כתבה ופרסמה מספר ספרים, שמכילים הדרכה כיצד לרפא את עצמך. הנחת היסוד העומדת בבסיס העבודה שלהם היא שפרקינסון ניתן לריפוי. גם הם וגם האנשים שנעזרו בהם מאמינים באמונה הבסיסית שלי. קשה לי לתאר איזו תחושה נהדרת זו בשבילי לגלות ולהבין שאני לא לבד. שאני לא צועד במסע הזה יחידי עם האמונה המוזרה הזו. לא רק שיש אחרים ששותפים לאמונה שלי שאפשר להחלים – אלא שיש אחרים שהחלימו בפועל ממש. ולא רק זה אלא שכל מי שרוצה יכול ללמוד את הדרך שלהם.

אחד הדברים המעניינים ביותר שהם כתבו, דבר שחשדתי בו בעצמי כבר בתחילת הדרך, הוא שכל מי שהחלים מפרקינסון וחזר לנוירולוג שלו לקבל אישור על כך, קיבל אמנם אישור שאין לו פרקינסון אך נאמר לו שהייתה טעות בדיאגנוזה המקורית ושלא היה לו כלל פרקינסון. זה אומר שהפרדיגמה הנוכחית בקשר לפרקינסון היא בלתי ניתנת לערעור – היא אומרת שאי אפשר להחלים מפרקינסון, ואם יש מישהו שהחלים סימן שלא היה לו פרקינסון. ממש מילכוד 22.

אז לא רק שמצאתי את אלכס, מצאתי גם שתי "גלולות" אפשריות, האתרים האלה. ואני לא ממהר להשתמש בהן. אני ממשיך בשיעורים עם אלכס וכשארגיש מחובר מספיק לגופי ובטוח מספיק שגם אחרי שאחלים לא אחזור לסורי אבחר באיזו מהן להשתמש.

תובנה אחרונה : למילים בהן אני בוחר להשתמש ביחס לפרקינסון יש כח רב : לפני כמה חודשים הפסקתי לומר שאני חולה פרקינסון, והתחלתי לומר שיש לי פרקינסון או שאובחנתי עם פרקינסון. היום אני מעדיף לומר שיש לי סימפטומים של פרקינסון. ברור לי שאני לא חולה ושמה שיש לי זו לא מחלה. מיום ליום מתחזקת בי התחושה שמה שיש לי זו מתנה.

זה ועוד – חלק מהאנשים אמרו לי שעלי להילחם בפרקינסון, ושעלי לנצח אותו. לא אהבתי את הדימוי הזה. לא מצא חן בעיני לחשוב על פרקינסון כעל אויב. למרות זאת כשבאחד השיעורים האחרונים אלכס אמר לי "אתה תנצח אותו", השבתי לו בלי היסוס "ברור שאני אנצח אותו". בדרך הביתה הציקה לי המילה הזו – לנצח. אבל אז הבנתי שהפרקינסון הוא מורה שלי, וככזה הוא ישמח שאנצח אותו. הפרקינסון, כמו מורה לקרטה או מורה לשח, יעשה הכל כדי שהתלמיד שלו לא ינצח אותו בקלות, אבל ישמח ויהיה גאה אם התלמיד ינצח אותו בסופו של דבר. כך אני תופס את הפרקינסון כעת : מורה קשוח שיעשה את הכל כדי שאלמד לחיות וליהנות מחיי באופן מלא, וכשזה יקרה, הוא, המורה, ילך לדרכו מוגשם ושמח.

סליחה שהעדכון ארוך כל כך. אשמח להתייחסות מכם.
תודה,
שמוליק

פוסט זה פורסם בקטגוריה חוויות, לינקים, עדכונים, קשיים, תובנות, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

69 תגובות על מה קרה מאז ש"יצאתי מהארון"

  1. נמרוד הגיב:

    לנצח מאבק כזה, מי אם לא אתה?

    • Shmulik הגיב:

      תודה רבה נמרוד יקר!

      • Miriam Livneh הגיב:

        שמוליק, מלאת התפעלות והערכה על העוצמה והנכונות לשתף. מאחלת לך בריאות והצלחה במסע . ברשותך, רוצה לשתף חברה. מבחינתי, ניצחת. חיבוק מירי ליבנה

      • Shmulik הגיב:

        תודה מירי יקרה, את מוזמנת לשתף עם כל מי שתרצי.

    • מירב הגיב:

      אתה נותן השראה. לא פחות מזה. ולא רק על פרקינסון, אני בטוחה שלכל אחד מאיתנו יש את ה"פרקינסון" שלו. בין אם זה משהו פיזי או רגשי, האמונה שתמיד אפשר למצוא משהו אחר, שונה שיעזור לי להתמודד עם החולי האישי שלי היא מרעננת ומעוררת השראה. אומרים שמכל מלמדיי השכלתי… ממך בטוח השכלתי. תודה

      • Shmulik הגיב:

        תודה רבה מירב!
        כן, גם לי נוצרת תחושה שלכל אחד מאיתנו יש פרקינסון משלו. הלואי וסיפור מסעי יתן לאנשים רצון וכוח ליהנות ולהצליח במסעם.

  2. ראם הגיב:

    קודם כל – מרתק.
    מעבר לכך, יש סיכוי ששכחת כבר, לפני כ 20 שנה, אמרת לי שהסוכרת שלי היא המאמן הכי טוב שלי,
    כששאלתי למה כוונתך, ענית שהסוכרת איתי כל הזמן ומהווה מדד ברור אם אני מאוזן עם עצמי.
    צדקת.
    במשך השנים, בפגישותינו (הנדירות, יש לציין), תמיד הערכתי ביותר את המוח המדהים שלך, החיבור לגוף היה בחוסר, לי זה היה ברור אך לא היתה לי שיטה להעביר המסר.
    אוהב אותך, תרמת מאוד לחיי, ומאחל כל טוב.
    ראם סמואל – להיות אלוף בחיים

    • Shmulik הגיב:

      ראמי יקר, לא שכחתי, ונראה לי שעברו 25 שנים אבל מי סופר… וכן, החיבור לגוף היה ועדיין הינו בחוסר. עכשיו העבודה מתחילה… 🙂

  3. שמוליק ידידי היקר – אתה מעורר בי השראה!
    אני גם מבינה היטב את הספליט בין מוח לגוף, הוא מחלה שהולכת וגוברת בכל העולם המערבי, והיקיצה ממנה הכרחית.
    שולחת לך את איחולי כל הטוב שבעולם, ואני כאם בשבילך!
    מיכל

  4. תודה שמוליק על השיתוף. מרגשות התעוזה וההחלטה לקחת את חייך בידיך.
    אין לי ספק מתוך הקריאה של הפוסט, כי אכן תמצא את דרכך אל גופך, אל עצמך ואל הריפוי.
    בין השורות מורגש שאתה עובר מסע עמוק של חזרה אל מי שאבדת, אי שם בחייך – שהרי כל המחלות, ואין זה כלל משנה באיזו מחלה מדובר, תחילתן בויתור של האדם על עצמו.
    אם אינך חי בגופך, כל מי שחפץ, יכול להתנחל בו ולעשות בו כבשלו.
    אם אינך חי את הפוטנציאלים שלך, הרגשיים, הרוחניים, היצירתיים, תבוא מחלה כלשהי לבטא את ההתעלמות שלך מעצמך.
    אשמח להיות לעזר בתחומים שמעבר לגוף – אתה מוזמן להיכנס לאתרי ולקרוא מאמרים (יש שם מאות). רבים מהם עוסקים בשאלות רגשיות/רוחניות/יצירתיות/בריאותיות ובחיבור שבין אדם לבין מי שהינו בפוטנציאל המולד שלו.
    תודה ובהצלחה,
    אירי ישראלי-רושין
    "בדרך לאדם שלם"

  5. אליעזר יערי הגיב:

    בכל התרופות לא קראתי על חיבוק מירושלים. הנה לך אחד, ועוד ככל שתחול התקדמות. קח עוד אחד ללפני השינה. אוהב אותך.

    • Shmulik הגיב:

      החיבוק מירושלים הוא תרופת פלאים, גזר יקר. תודה! אני מקווה שלחיבוק מתל אביב יש יכולת לנחם ולו במעט. אנחנו אוהבים ומחבקים אתכם…

  6. ronnyweinberger הגיב:

    מרגש וממלא השראה שמוליק. תודה רבה על השיתוף.
    מדהים כמה מהר מוצאים שותפים לדרך ומידע תומך כשמתכווננים.
    בפוסט קודם ביקשת שנזכיר לך "כך נראית החלמה".
    בתור מי שלא חולה בפרקינסון אני ממליץ להחליף את המלה "החלמה" ב"צמיחה" או ב"גדילה"
    בהצלחה ובהנאה במסע פורץ הדרך שלך..
    רוני ויינברגר

    • Shmulik הגיב:

      רוני יקר, תודה רבה! זה באמת מדהים מה שמוצאים כשיוצאים מארונות… ובקשר להחלמה או צמיחה – זה שווה פוסט בפני עצמו. כרגע ברור לי שהחלמה זה מדויק יותר. אין החלמה ללא צמיחה. תודה על החידוד.

  7. שמוליק יקר מאד
    רן העביר אלי את הקישור אליך ואני מודה על כך. אתה אדם מעורר השראה. הצמיחה שאתה מאפשר דרך הכתיבה כאן ובודאי דרך חייך היא מתנתך לעולם.
    חשה מכירה אותך הודות למילים
    באהבה
    שרונה

  8. מירה הגיב:

    שלום רב, במקום מגורי שאינו בארץ, שני חולים בפרקינסון לא קל, מתפקדים היום יוצא מהכלל אחרי שימוש בקאנביס רפואי..עם אחוז גבוה של -CBD- למה אינך הולך לכיוון הזה.
    פרקינסון הוא אחד מ-84- מחלות אוטואימיוניות , מחלות שהמערכת החיסונית מתבלבלת ותוקפת את האדם. הקאנביס הינו האפשרות הטובה ביותר בלי להרעיל את הגוף בתרופות.

    • Shmulik הגיב:

      תודה לך מירה! קנאביס רפואי הוא בהחלט אופציה לעתיד. כרגע אני מרוצה מאד ממה שאני עושה ללא תרופות. עוד לא התחלתי לחקור את הפרוצדורות הדרושות לקבלת קנאביס רפואי בארץ. יודעת על זה משהו? תודה

  9. חיים זהבי הגיב:

    שבת שלום, לך שמוליק. תודה על השיתוף. התרגשתי מאד, החכמתי מאד. מחכה לפוסט הבא. מאחל לך הצלחה והנאה במסע. חיים זהבי

  10. travel999 הגיב:

    מרגש ומתאר בדיוק את כל ההתלבטויות, מדגיש את הרצון הבלתי נלאה להבריא. בהצלחה.

  11. זיו גילה הגיב:

    מרגש ומעורר השראה, בהצלחה בדרכך

  12. מיכל הגיב:

    שמוליק יקר,
    גם אנחנו לא נפגשנו הרבה שנים… אבל אני שולחת לך חיזוקים, ומחשבות טובות, והרבה תקווה וכוח. אני מאמינה לגמרי בגישה שלך ושמחה שאתה מקבל תמיכה לגישה הזו.
    אני באופן אישי מאמינה בכוח העצום של חיבוק מהלב, אז אני שולחת לך אחד.
    מיכל

    • Shmulik הגיב:

      תודה רבה מיכל, החיזוקים והחיבוק מתקבלים בתודה

      • Lora Hillel הגיב:

        Hi shmulik ,so beautiful to read and to share all of your lessons for healing and empowering yourself and others. I truly trust ,believe and support this journey you are on,like you said it can be seen like a good friend (Parkinson's )who is not scared to push in the right direction, not always .
        .comfortable, easy , or certain.
        Love and admire you,looking forward to moving with you.
        Lora

      • Shmulik הגיב:

        תודה לורה יקרה! המון כוח ואמונה ושמחה אני מקבל ממך. תודה על הכל!

  13. ניצן פלס הגיב:

    תודה על השיתוף שמוליק,
    לקחתי כל כך הרבה מהפוסט שלך,
    באמת מעורר השראה!

  14. נעם טפר הגיב:

    אני לא חושב שאנחנו מכירים, אלא אם נפגשנו באיזו רשת/גלקסיה אחרת. בכל אופן קראתי על המסע ורציתי לציין שני דברים. האחד 'גם מסע בן 50 מייל מתחיל בצעד אחד קטן' והאחר אין לי ספק שעברת יותר מחצי הדרך. בהצלחה !

  15. Shmulik הגיב:

    תודה רבה נעם !

  16. אילן רביב הגיב:

    שמוליק – ריגשת אותי בעיקר בגילוי הלב שלך. אין לי ספק שבחרת את הדרך הנכונה להתמודדות שלך. אני מחזק את ידך ומחכה לעידכונים הבאים.

  17. אבנר סטפק הגיב:

    טוב, נתחיל מזה שאני די בהלם, לא רק כי לא ידעתי על זה קודם, אלא בעיקר, כי נפגשנו רק לפני כמה ימים ולא היה רבע סימפטום של פרקינסון, כך שזה כבר סימן מעודד. שנית, ברמת המח המבריק שלך, אין לי ספק, שגם אין שום רמז לפרקינסון ו/או לחרדות הנלוות, כי הוא סייע לי להכין את אחד המסמכים האסטרטגיים היותר מוצלחים שכתבתי בשנים האחרונות (עוד כמה ימים אצלך במייל להערות). שלישית, אני מסכים לגמרי עם התיזה של אלכס במקרה שלך – קודם צריך לטפל בחרדות אצלך ורק אח"כ בפרקינסון. אם יש סיכוי למישהו להיות False Negative זה כנראה אתה, שמישהו התבלבל במקרה שלו בין חרדות לבין סימפטומים של פרקינסון. לבסוף, אם יש למישהו סיכוי להראות למורה החדש שלו שהוא גובר עליו, זה גם כנראה אתה. בקיצור יש ממה להתעודד.

    • Shmulik הגיב:

      תודה גדולה אבנר!
      מאד מעודד ומשמח, וגם מביך למען האמת…
      אבל בעיקר נותן כוח.
      תודה שאתה מאמין בי כך.

  18. Varda Zadik הגיב:

    שמוליק היקר, תודה על השיתוף, הסיפור שלך מעורר השראה, ומראה את כוחם של אמונה ונחישות בדרך להחלמה. לאחרונה נעשה מחקר בבי"ח רמב"ם שהוכיח את יעילותו של הדמיון המודרך בנושא פרקינסון. מצרפת קישור למאמר שהתפרסם בנושא http://www.nrg.co.il/online/55/ART2/109/710.html

    • Shmulik הגיב:

      תודה גדולה ורדה יקרה! המאמר מעניין מאד ומבטיח. נכנס לרשימת האפשרויות. איזה כיף לראות את הרשימה גדלה… תודה לך!

  19. shira margalit הגיב:

    אני בטוחה שהמסע שלך מאפשר לכולנו לנצח סימפטומים שיש לנו. הייעוד שלך בחיים רק מתגבר ומתעצם ומפזר עצמו למקומות רבים. אשמח לשתף. מחכה לעידכונים נוספים ודש מאילן. (הראיתי לו )

  20. רעות הגיב:

    רציתי להגיד לך באופן אישי תודה !!!
    תודה על ההשראה והכוח שאתה מעביר הלאה !
    בזכותך אני רוקדת עם בני בן בארבע בכול בוקר וההרגשה נפלאה .
    מאחלת לך שכול הטוב שאתה עושה יחזור אליך !
    רעות

  21. דלית הגיב:

    שמוליק יקר
    אמנם אין אנו מכירים.. ואין לי מושג איך הגיע אלי קישור לפוסט שלך,
    אך קראתי אותך בשקיקה והתמלאתי הערצה ואמונה!
    אתה מעורר השראה!!!!
    אבא שלי, בן ה82 חולה בפרקינסוניזם (אותה הגברת בשינוי אדרת)
    אך יחד עם זאת הוא חולה בעוד כמה מחלות לא קלות המעוררות ומעיצות את הסמפטומים
    אותם אתה מתאר (רק בחומרה קשה)..
    והנה, בזכותך, אנסה לעזור לו ולא להכנע לגזירה של הרופאים.
    במקרה, לפני בעשור, הייתי אני בעצמי סטודנטית של אלכס קרטן,
    מכירה אותו ואת פועלו היטב ואשמח ליצור עמו קשר ולבדוק גם את ה"גלולולת" הנוספות…
    תודה לך איש יקר ובהצלחה לכווווולנו!

  22. ענבל גת הגיב:

    שמואל היקר. כמה מדהים לקרוא את מה שאתה כותב וכמה אני מזדהה. אבי שחלה לפני כמה שנים בסרטן הלבלב היה בחזקת מת בעיני הרופאים מרגע הדיאגנוזה. הוא היה אדם שעבר הרבה מלחמות בהרבה תחומים והיה ברור לי שהוא ילחם וינצח. גם נפשו וליבו אמרו לו את זה כל הזמן בניגוד כמובן לגוף. הוא היה מלא תקוה והרופאים דאגו כל הזמן להעלים אותה ממנו ומאיתנו. בערב שהגיעה התרופה הביולוגית שחיכה לה כדי שתרפא אותו אמר לו הרופא: כן היא הגיעה אבל היא לא תעזור לך. אחרי 7 שעות הוא נפטר. הכח שלך באמונה שאתה תגבר על המורה "פרקינסון" היא זו שתגרום לכך לקרות. שאף אחד לא ירפה ידיך- אתה תחלים!! המשך לעדכן ולרגש.

  23. gadilahav הגיב:

    שמוליק,
    המומחיות שלך, שלא לומר הגאונות, היא למצוא את הדרך שבה כמה שיותר אנשים ירצו לקחת חלק. ראיתי אותך עושה את זה כמה פעמים עם קבוצות שונות. אין לי ספק שגם עכשיו תמצא את הדרך לעצמך – ולאחרים.. בהצלחה במסע! אני מבטיל לעקוב.

    יש לי שאלה אחת: אמרת שכשאלכס אמר לך שהחרדה מלווה אותך הרבה זמן, ידעת על מה הוא מדבר. אשמח אם תספר קצת – איזו חרדה זו, ממה, איך הרגשת שהיא שם ואם חשב בה – מה גרם לך להימנע מלטפל בה.
    אני שןאל מתוך עניין בך, אבל אם זה פולשני מדי, אני אבין לחלוטין אם לא רצה לענות.

    • Shmulik הגיב:

      תודה גדולה גדי,
      לא מדובר בחרדה ספציפית אלא בחרדה קיומית בסיסית שמלווה אותי שנים רבות. אולי כתוצאה מהיותי בן לאמא ניצולת אושוויץ. לא יודע. התרגלתי לחיות איתה, לא הרגשתי שהיא מפריעה לי עד שאלכס הצביע לי על כך.

  24. ריקי זקס הגיב:

    שמוליק יקר, בתקופה האחרונה חשבתי עליך הרבה. אני עורכת מסע בזמן. לפני שלושים שנה וקצת התחלתי את המסע שלי בסח'נין. הצעד הראשון שלי שם היה איתך. זוכר? באיזו תחושה נפלאה חזרנו משם. בימים אלו, בעודי עובדת על תערוכת צילומים שצילמתי שם ותוצג בסח'נין, לא יכולתי שלא להיזכר בך. שותפי היקר לנסיעה הראשונה. ממש בימים אלו התכוונתי להתקשר אליך,לשתף אותך בריגוש הזה ולהזמין אותך לחגוג איתי. והנה היום, סתם כך, צץ שמך באחד הפוסטים שקראתי וביקשתי ממך חברות בפייסבוק. לקח לי כמה שעות לקרוא שוב ושוב על המסע שאתה עובר, לנסות להבין ולעכל ולכתוב לך. קראתי והתרגשתי מאוד. זה השמוליק שאני מכירה. זה שבוחר בחיים המלאים, רואה את ההזדמנות הנובעת מהקושי ויכול לה. ואין לי ספק לרגע שתמשיך לרקוד את החיים בדרך שאתה בוחר, בצורה המהנה ביותר, תקשיב למוסיקה הפנימית שלך ותלך בעקבותיה. אני בשבילך בכל דרך ועת. אוהבת אותך ומחבקת אותך.

    • Shmulik הגיב:

      ריקי יקרה כל כך, ריגשת אותי מאד!
      ברור שאני זוכר את הביקור והצילומים בסחנין, אי אפשר לשכוח את זה.
      תזמיני אותי לתערוכה בבקשה.
      תודה על המילים המחזקות. טוב לדעת שכך את רואה אותי.
      הגיע הזמן שנפגש שוב, לא?

  25. שמוליק יקר
    המסע הפנימי שלך, ועוצמת הכנות והנחישות וההקשבה והאומץ מעוררים השראה ופוקחים עיניים.
    חזק ואמץ והרשה לי להציע גם את תפיסת העולם הזנית של ה׳מיינדפולנס׳ שמלמדים בקמפוס ברושים במסלול פסיכודהרמה.
    שא ברכה

    אימי

    • Shmulik הגיב:

      תודה גדולה אימי יקרה.
      אתעניין במסלול הזה בברושים, אם כי תפיסת המיינדפולנס לא זרה לי (טיך נאת האן, ויפאסנה, ועוד). תודה!

  26. הילה טוב הגיב:

    שמוליק, הכתיבה שלך נוגעת ללב, מעוררת השראה, מחייבת בדיקה של כל מי שקורא אותה פנימה, אצל עצמו. אבל מעבר לזה במי שאתה ובדרך שאתה מנהל את המצב שלך, אתה מוכיח שאין דבר כזה "מחלה". שמצב פיסי מסויים תלוי במי שמנהל ונושא אותו, שמי שאנחנו בתור בני אדם מכתיב ומכריע את מה שאנחנו בגוף שלנו. תודה שמוליק על הלימוד, על התזכורת, על האומץ להיות במקום שאתה נמצא ועל האומץ לשתף.

    • Shmulik הגיב:

      תודה גדולה הילה! משמח אותי לדעת שהשיתוף שלי מביא תועלת. זה מעודד להמשיך לשתף. תודה!

  27. אילנה הגיב:

    התרגשתי לקראו את דבריך…

  28. עוזרי אילנה הגיב:

    התרגשתי מאוד לקרוא על המסע שאתה עושה למציאת דרך להחלמה ממחלת הפרקינסון. כ"כ דיבר אלי , כ"כ קרוב לתחושות שלי. מדהים!
    ובכן, שמי עוזרי אילנה וגם אני מאובחנת כחולת פרקינסון כבר שנים רבות ובכל השנים האלה מחפשת דרכי החלמה, ולא ברפואה הקונבנציונלית, למרות שלוקחת תרופה אחת בלבד מתוך אוסף תרופות שהומלץ לי לקחת. האמונה שאוכל להגיע להחלמה והחיפוש אחריה הפגישה אותי עם אנשים שונים, הביאה אותי לשינוי באורח החיים -שינויים בתזונה, לקחתי תוספי מזון, עסקתי ועדין עושה פעילות גופנית, הידרותרפיה, יוגה, שיאצו ועוד.
    התמדתי בפעילויות אלה כיוון שעשו לי טוב ומתוך אמונה כי הם יובילו אותי להחלמה. אלא שכיום, לאחר שנים רבות של התמדה ברור לי שחשיבותן היא רק בהיותן מאיטות את הידרדרות המחלה ולא כדרך להחלמה.
    כל השנים הסתובבתי בתחושה שיש קשר בין מצבי הגופני למצבי הנפשי-רגשי ושהאחד משפיע על השני אך לא ידעתי מה לעשות כדי להגיע להשפעה בונה ומחזקת ולעצור את ההשפעה ההרסנית .
    חיזוק לתחושותי וגם, אני מאמינה, פריצת דרך להחלמה מצאתי בדרך טיפול שנקראת פסיכותרפיה גופנית לה התוודעתי לאחרונה, שרואה קשר בין הגוף לנפש ובה אני לומדת להכיר ולהיות מודעת לקשר שבין התחושות הגופניות שלי לבין רגשותי ולומדת להתמודד בצורה בריאה עם הקשיים. (סוף סוף ניסיון לטיפול בבעיה ולא בסימפטום.)
    את המסע המרתק הזה התחלתי לפני כשבעה חודשים, פרק זמן לא קל מלווה בעליות ומורדות ,אך גם בתחושה חזקה שמשהו טוב קורה לי, שבא לידי ביטוי בשיפור בתפקודים גופניים רגשיים ומנטליים.
    אין לי ספק כי עדיין הדרך להחלמה ארוכה .הפחדים והתקוות מתעוררים חליפות. דבר אחד ברור לי – חדוות החיים תופסת יותר ויותר את מקום הדכאון בו הייתי שרויה רוב הזמן וההוכחה הטובה ביותר לשינוי שאני עוברת היא ההערה של הרופאה שלי שהעירה כי אני נראית טוב יותר- זקופה יותר ומחייכת לרוב.
    אני מרגישה מעבר לזה.

  29. ערן נצר הגיב:

    שמוליק (מזמן לא נפגשנו או דיברנו) אבל ממש לא מפתיע אותי שאם מישהו בחר להתמודד בדרך כזו מעוררת השראה זה אתה. תמיד היית פורץ דרך ברעיונות ובמחשבה. אני מפחד ליפול בלשוני ולכתוב שאני מאחל לך לנצח את המחלה, אז בהצלחה בכל דרך אשר תבחר.

  30. יוסי הגיב:

    שלום
    שמי יוסי בן 55 אובחנתי לפני חודשיים. ההיתמודדות שלך ממש נותנת לי תקווה.
    תודה
    יוסי

    • Shmulik הגיב:

      תודה יוסי ובהצלחה במסעך. אני לרשותך אם תרצה ממני משהו ואני ממליץ בחום שתפגוש את אלכס קרטן.

  31. נועה אלדר זכאי הגיב:

    שלום לך וכל הכבוד לך!האם ידוע לך על טיפול שמתבצע בגרמניה,קסדב ששמים על הראש ונותנת פולסים חשמליים למקומות במוח שצריכים גירוי?תןדה נועה

  32. בתיה טמיר הגיב:

    תודה. אני מאובחנת מזה חודש. כואבת לי הזרוע הימנית. אני נעה מיאוש להכחשה. הסיפור שלך הוא כמן מורה דרך טוב. איך מגיעים אל אלכס? גם אני אדם לא זז שהפרקינסון גרם לו לרצות לרקוד. בבקשה תכתוב עוד

    • Shmulik הגיב:

      צר לי בתיה. זו בשורה שלוקח זמן לעכל… אלכס מומלץ מאד 0544686422. אל ייאוש. בהצלחה

  33. מאיה אלטמן הגיב:

    וואוווווו….איזה תובנות, איזו כתיבה מופלאה
    פשוט מרוממם את הנפש, אתה מדהים וכך גם המורה שלך……
    ממני, מאיה, בת של חולה פרקינסון

  34. מאיה אלטמן הגיב:

    הי שמואל, אשמח אם נוכל לשוחח, ואוכל להתייעץ איתך, יש לי אבא חולה פרקינסון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s