כשהגוף רוקד פרקינסון עוזב

אלכס קרטן מלמד ומוכיח לי, פעמיים בשבוע, שהפרקינסון עוזב כשהגוף נכנס לקצב ורוקד. זה מדהים אותי כל פעם מחדש. אני רוקד בבית כל בוקר, לפעמים ג'אז, לפעמים רוק, לפעמים קלאסי ולפעמים מוזיקת עולם. לא תמיד קל לי לתת לקצב לשחרר את הגוף מהתקיעות והנוקשות הפרקינסונית, אבל תמיד מגיעים רגעי שחרור מבורכים שמחייכים אותי לגמרי.

אלכס אמר לי לשרוק מנגינות כשאני הולך וללכת בקצב שלהן. אני עושה זאת ולפעמים הגוף לא סתם הולך בקצב, הוא מתחיל לקפץ, לדלג ולרקוד. באמצע הרחוב. מעצמו. זה מלהיב וזה מבהיל. מה יחשבו עלי העוברים והשבים, זה לא מגוחך ופאתטי? (ואלכס אמר, "אתה חושב שאתה נראה פחות פאתטי בהליכה הפרקינסונית והרועדת שלך?")

ואתמול לורה העלתה לפייסבוק סרטון של מישהו הולך-רוקד ברחובות ניו יורק וממליץ על זה כדרך חדשה לעשות כושר. העליתי את זה גם ושאלתי אם להעז גם. (ממתי אני צריך רשות בעצם? מסתבר שאני צריך…) קבלתי עידוד והתחשק לי מאד.

אז הבוקר, עם רחלי בחוף הצוק (עוד לא בלב תל אביב, לאט לאט…), רקדתי חצי שעה. היה די ריק. אבל מדי פעם עברו אנשים. חייכו וחייכתי. שמחו ושמחתי. ורקדתי ורקדתי. רחלי מדטה. וכשסיימה – צילמה.

וכך אני נראה רוקד

 

מאוחר יותר טיילנו לשוק הפשפשים והגוף נעשה נוקשה וכואב ומתסכל כל כך. כשחזרנו, ליד הטיילת על גבול יפו, רחליהציעה שארקוד. שמתי אוזניות ורקדתי חזרה לאוטו. מכוניות חלפו על פניי, אנשים בטיילת ראו אותי. ואני נתתי לגופי להתמלא באליס אין צ'יינס אנפלאגד ורקדתי בשמחה.

מישהו מכם ראה אותי? ראיתם איך הפרקינסון עזב?

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חוויות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על כשהגוף רוקד פרקינסון עוזב

  1. ראם הגיב:

    הריכוך שאתה – לא פגשתי בו קודם לכן,
    היית כולך שכל והיגיון – והיית כל כך טוב בזה..
    אני כמעט לא מעז אבל, לעזאזל, למה לא:
    להזמין אותך לסדנה שלי, 5 שעות של ״להיות אלוף בחיים״.
    אני מהסס כי אתה מורי ורבי ואני.. מפחד שתראה אותי מנחה.
    אבל מכיוון שהפוסטים שלך נוגעים במקום שבו אני דווקא מאוד חזק..
    אז אם תרצה:
    http://win.remisamuel.com/winnerinlife
    בברכה ואהבה
    ראם

    • Shmulik הגיב:

      תודה ראמי יקר. אני שמח להתרכך. זה אחד השיעורים החשובים שאני לומד, ונראה שאני מפנים אותו לאט לאט…

  2. efyska הגיב:

    תמשיך לרקוד 🙂 זה נהדר לשמוע איך הגוף משתחרר

  3. miriam salzmann הגיב:

    שמוליק יקר, אשרי המאמין. אני שמחה בשבילך. לי זה לא עוזר.

  4. dorit הגיב:

    כסטודנטית לטיפול בתנועה התגלגלתי לבלוג שלך.
    חימם לי את הלב לקרוא את המילים הרגישות והיפות כל כך.
    נתת לי השראה ומילאת אותי באמונה – תודה !

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s