על פגיעות וקרבה

השבוע, כשהתכוננתי להנחות סדנה שמטרתה לגרום להנהלה לפעול יחד כצוות, הבנתי שמפתח חשוב ליצירת יחד איכותי ועמוק הוא העמקת הקרבה בין האנשים. קרבה היא אינטימיות. היא דורשת נכונות להיחשף, להיות אנושי ופגיע בנוכחות האחר. זה לא קל. זה מאיים. זה מביך. בסביבה ארגונית ועסקית זה עוד פחות קל. כל אחד שם נושא תפקיד פורמלי, נושא אותו כמו בגד, כמו מסיכה. אני המנהל של X ואני הסמנכ"ל של Y ואני היועץ הארגוני ואני מהכספים ואני המנכ"ל. אני צריך להיות ולהיראות חזק ויודע ובוטח. עלי להראות שהכל עובד ומתפקד היטב, שאני בשליטה. אסור שתראו את ספקותיי, חולשותיי, פגיעותי. אסור ש"תראו לי", שתציצו לי מתחת לבגד, למסיכה, לתפקיד. אבל אם לא תציצו, לא נתקרב, והיחד שלנו ישאר שטחי, אינטרסנטי, ענייני. לא עמוק, לא אישי, לא איכותי.

המצאתי להם תרגיל מביך. כזה שיכריח היחשפות והצצה ופגיעות. תרגיל משחרר. ואז, כשהמצאתי אותו, הבנתי משהו. קלטתי עוד היבט של המתנה שפרקינסון נותן לי.

כשאני רועד מולכם –  אתם "רואים לי". אני מאבד שליטה מולכם. אני פגיע, שברירי, אנושי. זה מאד אינטימי, לראות מישהו רועד מולך, לרעוד מול מישהו. אי אפשר לשמור כך על פוזה של שליטה. גם כשאני עומד כמנחה או מרצה, כאיש מקצוע, ורועד מולכם – אני חשוף. ניסיתי להסתיר זאת כדי לא להיות פגיע. ועכשיו, כשהפסקתי להסתיר, כשאני חשוף, נפתח לי חופש. (כעת, תוך כדי הכתיבה, אני שם לב ש"חופש" ו"חשוף" זה אותן אותיות). אני לא צריך להתאמץ ליצור קירבה. ידי הרועדת עושה זאת מעצמה, מביכה אותי ואתכם, חושפת אותנו יחד לשבריריותנו האנושית, פותחת לנו פתח להתקרב, להתחבר, לחמול, לסמוך, להיות צוות.

.כאן אני יושב בפאנל שמדבר מול קהל של סטארטאפיסטים על שקיפות. קל לראות כמה אני נוקשה ואטי בתנועותיי. ממש קשה לי לצפות בזה. אני כל כך חשוף בשבריריותי ובאטיותי. אני מתחיל לדבר בדקה 13:30

פוסט זה פורסם בקטגוריה חוויות, תובנות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על על פגיעות וקרבה

  1. ronnyweinberger הגיב:

    שמוליק יקר,
    תודה על הפוסט הזה.
    אהבתי את הקישור שבין חופש לחשוף. לאינטימיות.
    סקרן לשמוע על התרגיל המביך שפיתחת…

    ואנקדוטה קטנה:
    ראיתי את הסרטון המצורף לפני מספר שבועות.
    לא ראיתי נוקשות או איטיות.
    ראיתי חדות. אומץ. אנושיות. עוצמה.

    שבוע מבורך, חיבוק,
    רוני ויינברגר

    • Shmulik הגיב:

      תודה גדולה רוני יקר,
      עוד אנשים אמרו לי שהם לא ראו מה שאני רואה… זה פידבק חשוב עבורי,תודה!
      אשתף אותך בתרגיל כשנפגש…

  2. gadilahav הגיב:

    אני לא חושב שהחשיפה שלך היא חולשה. בדיוק הפוך. אתה רועד מול אנשים, אתה לא מסתיר את זה, אתה ממשיך בחייך, ואתה ממשיך להיות מקצוען. זה ההיפ מחולשה לטעמי.
    ואם כבר מקצועי, אז ספר לנו – מה התרגיל המביך שהמצאת לארגון הזה?

    • Shmulik הגיב:

      תודה גדי!
      החשיפה היא חוזק,אין ספק. מה שנחשף- הרעד, הנוקשות – הוא חולשת הגוף….
      התרגיל – בהזדמנות….:-)

  3. אילת הגיב:

    שמוליק
    כמי שהיתה בסדנא אני חייבת לומר שאחרי עשר דקות של היכרות וכניסה לסדנא לא ראינו רעידות ולא ראינו נוקשות. ראינו יועץ ומנחה בחסד עליון שהוביל אותנו בחדות, אינטיליגנטיות ומקצועיות גדולה אל עבר המטרה. יצאנו מהסדנא מלאי הערכה לתהליך שהובלת ולהשראה שנסכת בנו.
    הזכות היתה כולה שלנו
    א.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s