אני, שמוליק, לוחם פרקינסון.

זהו. כתבתי את זה. הצהרתי את זה. אמרתי את זה. אז ככה זה:

אני, שמוליק, לוחם פרקינסון.

image

Photo: Racheli Merhav, West Australia

מה זה אומר בעצם? למה אני לוחם? במי אני לוחם?

אני לוחם כי גופי קורא לי להתעורר, להקשיב לו ולהתחבר אליו, להשתחרר מהרגליי, מפחדיי וממחשבותיי, ולעשות מה שעושה לי טוב.

אני לוחם כי גופי רועד, כואב, נחלש, מתקשה ומתעייף. הוא קורא לי להתעורר ולחיות. ולשם כך עלי להלחם. עלי להיות לוחם. לוחם פרקינסון.

פרקינסון, כך מסתבר, הוא אמנות לחימה, כמו קראטה, ג'ודו ואמנויות לחימה אחרות.

לוחם קראטה אינו נלחם בקראטה כי קראטה אינו האוייב שלו, הוא המורה שלו. כך גם אני לא נלחם בפרקינסון. פרקינסון אינו האויב שלי, הוא המורה שלי.  הוא השעון המעורר. הוא הקול הקורא. הוא המאמן, המדריך. המכוון. הוא מודיע לי בכל רגע נתון במה עלי ללחום כעת ואיך לעשות זאת. אני עוד לא מכיר ומזהה את כל הסימנים שהוא שולח ואת כל המשמעויות שלהם. אבל אני לומד, לאט לאט, להכיר אותם ולפעול לאורם.

אני לוחם בהרגליי – בעצלותי, בעייפות שלי, ברצון שלי לא להתאמץ, בנטיה שלי לרחם על עצמי, לוותר לעצמי, לשפוט את עצמי, להרים ידים, לחשוב שאני הזוי, דפוק, חלשלוש, קטן, עלוב, פאתטי, זקן, גמור.

אני לוחם בפחדים שלי – הפחד מכאב, הפחד מהפחד, הפחד מהעתיד, הפחד ממחלות, הפחד מזיקנה, הפחד מהמוות. הפחד ממה שיחשבו ויגידו עלי. הפחד מאיך שאני נראה. הפחד מקשיים ומכשלונות. הפחד מנפילות. הפחדים שאיני מכיר עדיין ושאין לי עבורם שמות.

באלה אני לוחם ולשם כך אני לוחם –
כדי לחיות את חיי במלואם,
כדי לשמוח וללמוד,
כדי לצמוח ולפרוח ולזהור.
אני לוחם כדי לחיות.
אני לוחם כי לחיות זה ללחום.

אני כותב את זה לעצמי. בשבילי.
כדי להעיר אותי.
כדי להזכיר לי ולהבהיר לי שאני לוחם.

גם כשקשה, גם כשאני נופל,
גם כשאני מתעייף ומתעצל.
אני לוחם.
גם כשכואב ואיטי וזוחל,
גם כשהייאוש מתחיל לחלחל,
אני לוחם.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה עדכונים, קשיים, תובנות, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

30 תגובות על אני, שמוליק, לוחם פרקינסון.

  1. irit הגיב:

    שמוליק אני שוב מציעה לך להצטרף לקבוצת הציקונג שלי ,אנו עובדים עם צ'י,זה לא קשור לשירירים אלא לזרימה פנימית ,לפחות תנסה את זה,אולי באופן פרטי,שווה ניסיון,באמת.

    • Shmulik הגיב:

      תודה עירית. אגיע בשלב כלשהו. אני כרגע עובד מאד עמוק וחזק עם אלכס ולא נכון לי כרגע לערבב ולהעמיס עוד. לאט לאט. המסע רק התחיל… 🙂

  2. Yochanan Zangen הגיב:

    שמוליק , זה מדהים , אמיץ ומלהיב!!
    מעורר מחשבה עמוקה על משמעות החיים.
    תודה על הצלצול המעורר ששלחת , שנכון ומתאים לכל אחד !!

  3. קדוש בריגי׳ט הגיב:

    כל מה שאמרת כאילו יצא מתוכי גם אני קיבלתי את הברכה הזו פרקינסון ונלחמת יום יום וזה מסע ההחלמה שלי אני מעריצה את המלחמה שלך מי יתן ותהיה לך וכל החולים רפואה שלמה

    • Shmulik הגיב:

      תודה רבה בריג'יט יקרה! "הברכה הזו פרקינסון", איזה יופי! את אמיצה ומרגשת. רפואה שלמה לכולנו.

  4. אתה מורה לחיים, פרקינסון הוא אחד הפרקים המאתגרים בחיים, ואתה ממשיך ללמדנו! תודה

    • Shmulik הגיב:

      תודה אנה, אני בעיקר תלמיד ואני שמח אם הלמידה שלי מעודדת אחרים ללמוד..

  5. ראם סמואל הגיב:

    אהבה גדולה שמוליק.
    אם אפשר להועיל במשהו. רק תגיד.
    וכמובן: אתה מוזמן לסדנה שלי.
    להיות אלוף בחיים.
    לא ברור אם תהיה מודרך או מאמן שם :-).
    5/6. 15-22:00
    אור יהודה
    אהבה
    ראם

  6. מיכל הגיב:

    שמוליק, למפגשים אתך, תמיד הבאת משהו ייחודי ומיוחד, משהו מעורר ומאתגר, משהו מבין ומנחם, משהו להמשיך להרהר בו ולשקול אותו, משהו לחלום עליו….וגם עכשיו, בתפקיד הלוחם, אתה מביא תבונה רבה כל כך, תקווה גדולה כל כך, כח ועצמה רבים כל כך. בטוחה ביכולתך לנצח.
    בהערכה אין קץ,
    מיכל

  7. אריאלה הגיב:

    מעורר השראה, כמו תמיד.

  8. tzippy feiglin הגיב:

    i
    i dont know u but i admire your openess and your outlook on life
    , i wish u good health and keep up your positive energy

  9. ronnyweinberger הגיב:

    שמוליק יקר,
    תודה על הפוסט הזה.
    ועל הנוכחות שלך.

    בעיניי אתה דוגמא ללוחם אמיתי.
    מאז שאני מכיר אותך.
    אמיץ.
    פורץ דרך.
    חכם.
    צנוע.
    אהוב.

    ברכות להתפתחות המסע שלך…

    חיים מלאים,
    רוני

  10. צוף מויססקו יפלח הגיב:

    מעורר השראה

  11. ד"ר מיכל חמו - לוטם הגיב:

    שמוליק תודה על פוסט מטלטל ונותן השראה.
    לאחרונה אני לומדת כי החיים נבחנים גם ברגעי השפל, בירידות, וכי היכולת לראות את האתגר ולהוציא ממנו צמיחה היא חשובה ונדירה.
    והערה אחרונה – הבודהיזם אליו אני מתחברת מדבר על הדוקהה – הסבל, שהוא בלתי נמנע, והוא מציע להתגבר עליו על ידי התגברות על התשוקות, שהן המקור. אני חושבת שלהפך – חיבור לתשוקות נעלות יותר, דוגמת "להיות לוחם פרקינסון" היא הדרך היחידה….

    • Shmulik הגיב:

      תודה מיכל, אני לא יודע מה נכון יותר ממה. אני בימים אלה מנסה להבין מה נכון לי בכל רגע ורגע, מתוך הנחה שגופי מרגיש ויודע מיידית מה נכון לי. אני רק צריך להקשיב לו ולסמוך עליו… ובזה עלי להתאמן הרבה כי התאמנתי אלפי שנים להקשיב למיינד שלי ולהתעלם מגופי..

  12. Ran Horodi הגיב:

    אני מעביר את הדברים שאתה כותב לאנשים שיקרים לי, כמקור השראה.

  13. Rafi Eldor הגיב:

    שמוליק, אתה נותן השראה לכולנו במלחמתך האמיצה, המשך להצליח גם בשנה הבאה, להסתכל באושר
    על הדברים הטובים שמזמנים לנו החיים. אופטימיות היא פקטור הכרחי . כולנו מחזיקים לך אצבעות.

  14. תודה לך על ההשראה ל"בריאים" ול"פגועים"…הרי לא באמת קיימת הפרדה.

  15. צחי הגיב:

    אנחנו לא מכירים, אני קראתי מהחומרים שפרסמנו בנושאי ניהול וקריירה והתרשמתי מהעומק שלך, וגם מהנדיבות שלך בשיתוף במידע יקר ערך כל כך. עכשיו התגלגלתי לבלוג הזה, ואני מבין שאתה גם אמיץ ונחוש. קראתי חלק מהפוסטים ואתה מעורר השראה, לא כקלישאה אלא במובן שאתה באמת מעורר בי השראה ורצון להדמות אליך בכחות הנפש שאתה מפגין. אני מודה לך מקרב לב. אתה דוגמא ומופת להתנהלות מול קשיי החיים, ואני מאחל לך החלמה מהירה והצלחה במסע המבורך שלך.
    צחי

  16. פינגבאק: מה שכדור יכול לעשות | מסע ההחלמה שלי TPS

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s