יומולדת שמח – שנה למסעי!

לפני שנה  בדיוק יצאתי לדרך.
אז היום יום הולדת שנה למסע ההחלמה שלי.

לפני שהמסע נולד היה הריון ארוך. קרוב לשנה וחצי. סימנים מוקדמים. רעד ביד ימין. שמועות. פחדים. בדיקות. זהירות לא לומר את השם המפורש. עוד סימנים. עד שהיה ברור שזה זה. ואז קבעתי תור עם מומחה.

29/5/13. אחת עשרה בלילה. מרפאה פרטית יוקרתית ויקרה. פחד אימים. לידה. "כן, כמו שהבנת לבד, יש לך פרקינסון", המומחה אישר, "דרגה 2, אל תספר לאנשים. אל תצפה להתרפא. תלמד לחיות עם זה. אפשרי, במקרים מסויימים, לעכב את ההדרדרות. קח כדורים ובוא עוד שנה לבקורת".

כמו כל לידה, זה כאב נורא. זה נשמע כמו הסוף. נגמרו לי החיים. אין למה לקוות. במקרה הטוב, ההידרדרות תהיה איטית. כל מה שראיתי זה את עצמי כשבר כלי. כאפס. חשתי עליבות וייאוש. דכאון. פרקינסון נולד.

לא ידעתי ולא יכולתי לדמיין אפילו שזו בעצם התחלה של מסע מרתק ומלהיב שיקח אותי למקומות ומחוזות מרגשים כל כך. יהיה נכון להעלות את הדברים העיקריים שזכיתי בהם במהלך השנה הראשונה של מסעי.

1. המסע גורם לי לאהוב את עצמי, את חיי ואת גופי כמו שלא אהבתי אותם מעולם. אני שמח להיות אני. אני שמח להיות כמו שאני. אלה לא מילים ריקות ומדוקלמות. זו אמת שאני חווה בגופי.

2. המסע נוסך השראה. בי ובאחרים. הוא מוציא ממני כל כך הרבה יופי, כוח, שמחה, חמלה, אומץ, צחוק, אמת, ועוד ועוד. כתבתי שירה. המצאתי מילים. המצאתי עתיד. המצאתי דרך. פתחתי בלוג. ואחרים, אחרים אומרים לי, כותבים לי, מחבקים אותי . ומספרים איך זה נוסך בהם השראה.

3. המסע מזמן לי מורים יוצאי דופן. אלכס קרטן, הלוחם-הרוקד, שלוחם יחד אתי, כתף אל כתף, ודוחף ודוחף, ובונה אותי כלוחם שרוקד את דרכו לחיים, לבריאות. אבי גרינברג, חברי ומורי הטוב משכבר הימים, שחזר לחיי, ומעניק לי מעצמו את מיטב זמנו וקסמיו, וגורם לי ולגופי ללמוד את עצמי כמו שלא למדתי מעולם. ללמוד ישירות, אישית, לאורך זמן, ממורים גדולים – זו מתנה נדירה ופלאית.

4.  המסע מזמן לי חוויות, הרפתקאות והתנסויות חדשות כל הזמן. ריקוד. לחימה. מסעות שאמאניים. פתיחת הלב. הסתרה וגילוי. סירוב. חולשה. נסיעות. ריפוי.

5.  המסע הוא רצף של שיעורים מדהימים. שיעורים על פחד ועל כאב. ובמיוחד על הפחד שלי משניהם, ועל מה שהוא יוצר בגופי – כיווצים, מתחים, חרדות, נוקשות, בהלה, רעידות, קיבעון, התכווצות. וגם על מה שמתאפשר בגופי כשאני מפסיק לפחד מהפחד ומהכאב – שחרור, תנועה, זרימה, עוצמה, שמחה, צחוק, בכי, צמיחה  חופש.

.6. המסע יוצר לי חיבורים חדשים ומתחדשים עם אנשים מכל הסוגים. בבית, במשפחה, בעבודה, בבלוג ובפייסבוק. החיבורים מעשירים, מעמיקים, מלמדים, מעודדים, משמחים. אני מרגיש עטוף באהבה ובאכפתיות. תודה!

7. המסע מצמיח אותי. לפני שנה הייתי בטוח שאלך ואאבד יכולות ואהיה מסוגל לפחות ופחות עם הזמן. זה הפוך – אני נעשה טוב יותר ויכול יותר, כאדם, כאיש מקצוע, כחבר.

8. המסע מבריא אותי. בלי כדורים. מצבי משתפר בבירור. זה עולה ויורד אבל השיפור ניכר – ביציבה, במהירות, בתנועה, בחוש הריח, בקול. אני היום חי, בריא וחזק יותר ממה שהייתי לפני שנה, לפני חצי שנה ולפני חודשיים.

זהו. סיכום שנה א'. יצאתי למסע כדי להבריא מהפרקינסון. זה לא השתנה אבל הפוקוס השתנה. אני כל כך נהנה ומרויח מהמסע שאני לא רוצה שהוא יסתיים במהרה. יש לי זמן ואני מוכן שהוא יימשך כל חיי אם צריך.

לחיי שנה ב'!