בקשותי וכוונתי – ראש השנה תעש"ה

אלכס קרטן, מורי הטוב, ביקש ממני לכתוב 3 דברים שאני רוצה בהם ו-3 צורות גופניות שאני רוצה לשנות. הוא אמר שכתיבתם תעשה אותי יותר מחויב להם.

השתכנעתי לגמרי. מחויבות היא הרכיב שבו דרושה לי פריצת דרך. כל השנה למדתי המון – תובנות מדהימות, יכולות חדשות ויכולות שהתחדשו, ידע מפתיע ורלוונטי. המון למדתי, אבל מעט יישמתי. מה שהקפיץ אצלי ייאוש, שבא לבקר לעיתים תכופות – ייאוש מעצמי ומרמת המחויבות הנמוכה שלי. השופט שלי, הקול הפנימי הבלתי פוסק שמסביר לי כמה אני דפוק, חוגג בכל פעם שאני מגלה חוסר מחויבות – "נו,", הוא אומר, "ממש לוחם למופת – לא מפסיק לרחם על עצמו ולוותר לעצמו, ככה נלחמים? חשבת שאם תכתוב בפייסבוק שאתה לוחם פרקינסון זה יספיק?"

אז השתכנעתי. אני רוצה פריצת דרך במחויבות שלי. ואלה הדברים שאני רוצה, מבקש ומתכוון שיקרו השנה:

– להיות גוף – להתחבר לגוף שלי, לאהוב אותו, ליהנות ממנו, להקשיב לו, להיענות לו, ללמוד אותו וממנו, לשמוח בו, לזכור שאני הגוף שלי ושאני לא רק מיינד (mind) שמספר לעצמו סיפורים וחושב שהגוף הוא סתם כלי רכב שנועד להסיע אותו ממקום למקום.

– חשק – לרצות דברים, להשתוקק אליהם, לחשוק בהם, להידלק עליהם, להרגיש צורך עז לפעול ולעשות כל מה שנדרש כדי להשיג אותם. להפסיק להיות חסר חשק משלי, להפסיק להיות זקוק לאחרים עם חשק כדי לבטא את עצמי ולתרום את יכולותיי.

– כוח – כוח פיזי, כוח רצון, יכולת להתמיד גם כשקשה לי ונמאס לי, כוח לתרגל, כוח לסדוק, לשבור ולפרק דפוסים והרגלים, כוח לרקוד, לשיר, ללכת, לרוץ, לשחק, לכתוב, לדבר, לצחוק, לנוע ולהניע אחרים לפעולה.

אלה הדברים שאני רוצה השנה. והנה צורות הגוף שאני רוצה לשנות:

– חופש תנועה בכתפיים – שחרור של הנוקשות הקבועה בחלק העליון של גופי (כתפיים, צוואר, חזה), תנועתיות וגמישות של כתפיי וזרועותיי כשאני הולך, כשאני עובד, כשאני רוקד, כשאני נושם. 

– קלות ועומק נשימה – שנשימה תפסיק להיות משימה קשה עבורי שדורשת מאמץ גדול מדי. שאהנה לנשום. שנשימה תשמח אותי. שאתן, יותר ויותר, לאוויר למלא את ריאותיי עד הסוף ולהזרים אנרגית חיים בגופי.

– הליכה מהאגן – להפסיק ללכת מהכתפיים והראש, כאילו שהם אמורים למשוך את הגוף אחריהם. לתת לאגן להיות מקור התנועה של גופי – בהליכה, בישיבה, בעמידה, בשכיבה, בפעולה.

זהו. אלה הן בקשותיי.

ועכשיו אני אצל אבי גרינברג. והוא ורות מלמדים אותי להיות גוף, ליצור חשק ולאסוף כוח. והם עובדים אתי ומראים לי איך לעזוב ולהרפות את הנוקשות (מדהים כמה קשה לי להרפות), איך לנשום עמוק וקל ואיך לתת לאדמה להדריך את הליכתי.

מושלם, לא?

אז כך מסתיימת לה שנה ומתחילה שנה חדשה.

השנה שהסתיימה לקחה אותי למחוזות וגבהים ועומקים חדשים. למדתי. צמחתי. התפתחתי. הבראתי. השתפרתי. וגיליתי את האתגרים הבאים שאיתם עלי להתמודד. תודה וברוכים הבאים.

רון מרחב צילם אותי בבית

והשנה החדשה, שנת תעש"ה, מוכנה ומזומנה. המטרות סומנו. הקשת מתוחה.
והחיצים רוטטים בתשוקה לצאת לדרך.

דרך צלחה ושנה מבורכת ופלאית לכולנו!