מה שכדור יכול לעשות

כמעט שנה שלא כתבתי כאן. היו שזה הדאיג אותם בקשר למצבי. סליחה. הייתי זקוק להתכנסות הזו, לחוות ולהתנסות ולהרגיש בעצמי בלי לרוץ לספר לחבר'ה. וכך היה. המון קרה. ואני התכנסתי. שקעתי פנימה. חוויתי. כאבתי. נכנעתי. התמסרתי. הסכמתי. השלמתי. קבלתי. וזזתי.

הנה חלק מהדברים המשמעותיים שקרו בשנה הזו –

המשכתי ללמוד ולתרגל עם אלכס קרטן, אבי גרינברג וענבר בן יהודה – שמאד עוזרים לי.

ביליתי חודש של לימוד ותרגול צ'י קונג עם רחלי בסין. מאז אני מתרגל כל בוקר.

פגשתי מורים ומטפלים חדשים. מדהים כמה שיטות וכלים עומדים לשירותנו. ואיזה אנשים טובים ומיוחדים. עם רובם לא התמדתי כי יש גבול לכמה אפשר בו זמנית, אבל התעשרתי מכל אחד מהם.

הבנתי שהגיע הזמן שאתחבר לרגשותיי, כי הנתק מהם גורם לי לא להיות מחובר לגופי. התחלתי ללמוד אימון רגשי וזה מרגש 🙂

הרחבנו ושיפצנו את דירתנו ולשם כך גרנו מחוץ לבית למעלה מחצי שנה. (אלכס אמר שיונקים יוצאים מאיזון כשהם לא בטריטוריה שלהם. ואני בהחלט יצאתי מאיזון. מאז שחזרנו לביתנו המחודש התאפסתי באופן מדהים).

העבודה שלי (בשיתוף עם אושר בתי) עם לקוחותינו נעשתה יותר אינטנסיבית. הרבה ימים והרבה שעות. מאד מהנה ומספק. מדי פעם מעייף מדי.

הבנתי שלמרות שהכרזתי שאני לוחם פרקינסון, לא מתאים לי ללחום, זה לא אני. אז נכנעתי, אבל בלי לוותר על כוונתי להחלים. נתתי לפרקינסון לנצח. ורעדתי קשות ובקושי הלכתי ונעשה כמעט בלתי אפשרי להתלבש, להתקלח, להתנגב, לאכול, לכתוב. והסכמתי להיות נכה ולחוות זאת לעומק. זה היה מלווה בייאוש עמוק, בתסכולים, בכעס ובבושה. הסכמתי לחוות גם את זה.

אלכס התעקש שאלך לנוירולוג ואתחיל לקחת כדורים. אחרי ויכוחים רבים הסכמתי והלכתי לראשונה מאז שאובחנתי לפני שלש וחצי שנים, לנוירולוגית שרשמה לי סיפרול . אחרי היסוס גדול התחלתי לקחת.

וחזרנו הביתה, ובתזמון מופלא – הסיפרול והבית ושנות התרגול והצלילה לתחתית החולי – יצרו נס. 60-70 אחוז מהנוקשות נעלמו מגופי. התפקודים חזרו. אני נהנה לכתוב, לשטוף כלים, לחתוך ירקות, להתלבש ולהתקלח בקלות. ולרקוד בחופשיות. מדהים!

וכדי להשלים את החגיגה, רון בני חשב שיש עוד כדור שכדאי שאקח. וזה עשה נס שמרגש אותי עד דמעות, חזרתי לעשות משהו שחשבתי שלעולם לא אחווה שוב. וגופי חוגג את החן שהכדור הזה מחזיר לתנועותיי, ואני נרגש מזה ונהנה כמו שלא נהניתי הרבה מאד שנים. תראו את ההליכה שלי כאן לפני ואחרי הכדור… ובוידאו השני תוכלו לראות אותי ממש חוגג עם הכדור ועם המוזיקה של אלכס באוזניות (צילמה רחלי מרחב)

 

 

 

ואני מצפה בהתרגשות לשיעורים, לחוויות, לנסים, להתרגשויות ולגדילה שהשנה הקרובה תזמן לי

מאחל לכולנו שנה מרגשת ומצמיחה.
תודה לכולכם.

פוסט זה פורסם בקטגוריה חוויות, עדכונים, קשיים, תובנות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

22 תגובות על מה שכדור יכול לעשות

  1. דוד בר-שלום. הגיב:

    הי שמוליק. שמח לשמוע ממך, ובעיקר על כך שאינך מוותר על עניין ההחלמה. אני אתך בזה עד הסוף. לבד מהפרקינסון, נראה לי שיש לנו הרבה מהמשותף.
    זוכר שדיברנו על פגישה. אשמח להוציא זאת לפועל.
    אנא התקשר אליי, דוד 054-4361330.
    תודה וחקסמח.

  2. אמירם הגיב:

    שמואל היקר. אתה מדהים ומקסים בהתמודדות שלך ובכנות המופלגת בתיאור מצבך. תודה על השיתוף מאחד שפגש אותך לא אחת בשנה הזו.
    מצפה לראתך בעתיד הקרוב.
    אמירם

  3. חיים הגיב:

    אם היית יודע כמה הפוסטים שלך מנחמים ומרפאים אותי היית כותב יותר… תודה ושנה טובה יותר.

  4. יוחנן הגיב:

    חג שמח שמוליק,
    תודה שעדכנת, כבר חיכיתי לשמוע.
    נראה שכדורים לסוגיהם עושים נפלאות.
    כמה מרגש לראותך רוקד עם הכדור.
    במכבי היו שמחים לשחקן עם כזה מטען של התלהבות .
    איתך תמיד במחשבות ובאמונה,
    יוחנן

  5. אירית בונפיל הגיב:

    שלום שמוליק. אני לא מכירה אותך, וניפגשתי בפוסט שלך לגמרי במקרה, ב12 וחצי בלילה, במאבקים ובנסיונות לא צולחים להרדם. וכנראה הדברים לא קורים במקרה. ריגשת אותי עד דמעות. הפתיחות, הכנות והאומץ שלך ראויים להערכה, קינאה והשראה. אני שמחה שמצאת ואילו כדור קטן אחד שהחזיר את החיוניות לחייך ויחד עם זה את התקווה והתשוקה לחיים הנפלאים האלה. מקווה לשאוף מהאופטימיות שלך עוד הרבה ומאחלת לך שנה נפלאה של בריאות וכיבוש יעדים גדולים וקטנים.

  6. זיוית ינאי הגיב:

    שנה טובה שמוליק, לך, ולמשפחתך. אני עוקבת אחרי הבלוג שלך מתחילתו, ושמחה לדעת שיש מציאות שמשתנה .מאחלת לך רב בריאות, וסיפוק .

  7. מעולה. נהניתי לקרוא.

  8. יעקב הגיב:

    שמוליק היקר
    רובנו שייכים למשפחת הדעתנים וחושבים שמה שבחרנו בעזרתו ננצח את העולם, אני זוכר את השיחות על הטבעונות בעין גדי ושמח לראות שנפתחת להכיר בזה שלא רק מה שאנחנו חושבים או יודעים הוא הדבר הנכון.
    אני מאושר בשמחתך ומאחל לך שכל חלומותיך יהפכו למציאות מצליחה עוד יותר

  9. ג'ודי ליוור הגיב:

    שמוליק היקר
    ההיכרות שלנו הקצרה הייתה אך ורק בסמינר בו השתתפת ובו השתתפתי כבורג קטן מצוות התדר האנושי המקסים. הקסמתי אותנו בקבלתך ובנחישותך להמשיך להרגיש את תשוקת החיים למרות המגבלות. כאשר חייכת, שמחנו אתך. כאשר דיברת על רגשות, בכינו מהרגש שהעלאת מתוך כל אחד מאיתנו. חושבת עליך הרבה, במיוחד בימי שישי כאשר, בזמן הדלקות נרות השבת, אני מעלה את ברכתי שתקבל רפואה שלמה. כל כך שימחת אותי שכתבת על הכדור הקטן.
    מאחלת לך עוד הרבה כדורים קטנים, שנת בריאות טובה יותר, חזרה לחיים המאושרים,
    מאת
    ג'ודי ליוור

  10. ג'ודי לבב הגיב:

    שמוליק . מרתק לקרוא את שעברת. מרגש לראות את הגמישות וההנאה מהכדורים. אתה מקור להשראה. תודה

  11. אמנון יוסטינג הגיב:

    שלום
    תודה על השיתוף. מה השם ומס הטל של הנוירולוגית שלך. כנראה שהגיע הזמן שאפגוש אותה.
    אשמח לקבל.
    אני בהחלט מאמין שאני יכול להחלים.
    תודה
    אמנון יוסטינג 0502412224

  12. גיא הגיב:

    שלום שמוליק,
    אני פרקינסונאי צעיר יחסית, מתמודד כבר 5 שנים. מרתק ומרגש לקרוא איך אתה מתמודד, עם הקשיים והתקוות, וגם היכולת שלך לשתף את המסע הכל כך אישי.
    בבלוג הזה יש כמה נקודות חשובות שכתבת שלא כל כך מובנות לי, ואני מעוניין לברר אותן איתך

    האם אוכל לשלוח לך מייל או להתקשר?

    תודה, גיא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s