צולם ע"י נילי לוביץ-דרבי
חברים יקרים, תודה שאתם שם בשבילי. זה נותן לי כח ועושה הבדל.
חשבתי שנכון יהיה לעדכן אתכם על התפתחות המסע מעת לעת. אז הנה עדכון ראשון. הוא ארוך יחסית, אני מקווה שהבאים יהיו קצרים יותר.
בעשרים לינואר פרסמתי בפייסבוק את העובדה שאובחנתי עם פרקינסון ואת הבחירה שלי לא לקבל את גזר הדין שאומר שזו מחלה שאין לה מרפא – הבחירה לצאת למסע ריפוי והחלמה. קבלתי עשרות תגובות מרגשות שחיממו את ליבי, נתנו לי כח וכללו עשרות המלצות וכיווני פעולה מעניינים שיכולים לסייע לי להתרפא.
המסע שלי התחיל ביולי בנסיעה לקליפורניה שם פגשתי "במקרה" רופא יוצא דופן שפיתח תוסף תזונה שנועד לרפא פרקינסון. מאז אני לוקח יום יום את תוסף התזונה הזה ועוד אחרים שהוא המליץ לי עליהם (שכוללים 2400 מ"ג אומגה 3). מאז שאני לוקח אותם חלה הפחתה ברורה בתכיפות הרעידות בידי ובעוצמתן. מצד שני לאורך החודשים האחרונים הנוקשות בשרירי הגב והידיים שלי גברה וכך גם האיטיות בתנועות שלי. אם בהתחלה הסימפטום הכי מציק שחוויתי היה רעידות ביד ימין, הרי שלאחרונה הסימפטום שהציק לי יותר הוא נוקשות ואיטיות.
האתגר הגדול ביותר שהתמודדתי איתו מתחילת צאתי למסע הוא האתגר המנטלי. הידיעה שכל עולם הרפואה משוכנע שאין דרך לרפא פרקינסון והעובדה שבחיפושיי באינטרנט לא גיליתי אף אחד שטוען שריפא עצמו או אחרים גרמה לי רגעים רבים של ספק ושל חוסר בטחון – האם באמת אצליח למצוא מרפא, או שאולי אני משלה את עצמי ושזה אף יגרום לכך שמצבי יחמיר?
בחרתי לא להקשיב לספקות ואף המצאתי לעצמי דיאגנוזה חדשה – TPS שמשמעותו – Temporary Parkinsons Symptoms . זו דיאגנוזה ששונה מהדיאגנוזה הרווחת שבמונחים שלי נקראת PPPS שמשמעותו Permanent & Prrogressive Parkinsons Symptoms . אין לי הוכחה שהדיאגנוזה שלי נכונה ושהסימפטומים שלי הם זמניים. זו רק אמונה והחלטה. המסע שלי הוא בפועל מסע לחיפוש אחרי אנשים/שיטות/ אמצעים/כלים שיעזרו לי להוכיח שהסימפטומים שלי הם אכן זמניים.
דברים משמעותיים קרו מאז הפרסום בפייסבוק ובעיקר כתוצאה מההמלצות והעזרה שקיבלתי מאנשים שונים בעקבותיו.
הראשון – השתחררתי בבת אחת מהפחד שידעו שיש לי פרקינסון ומהפחד שידעו שהחלטתי להתרפא. השחרור הזה הקל עלי בצורה מדהימה – אני יכול לדבר עם אנשים על מצבי, לשתף אותם במה שקורה לי, להתבדח איתם, לרעוד מולם, להתרגש איתם – זה חופש עצום. אחרי שספרתי על כך לאחד מלקוחותיי הוא אמר לי שנעלמה לי הבהלה מהעיניים. אני מרגיש שהבהלה נעלמה לא רק מעיניי אלא מכל הגוף שלי. הבהלה מכך שיידעו על מצבי החריפה מאד את מצבי, ומאז שהיא נעלמה מצבי השתפר.
הדבר השני שקרה – זה שחברה, לימור ברק, סיפרה לי על מאניטול, תחליף סוכר טבעי שחוקרים מאוניברסיטת תל אביב גילו לאחרונה שהוא מצליח לפרוץ את מחסום דם-מוח – אחד החסמים העיקריים לטיפול תרופתי בפרקינסון. החוקרים גילו בניסויים על עכברים עם פרקינסון שמאניטול משפר את מצבם שיפור דרמטי. המידע הזה נסך בי תקווה גדולה. התכוונתי להתחיל להשתמש במאניטול בעצמי, לאחר שחברה ואשת מקצוע בדקה עבורי את הסיכונים שכרוכים בכך ושוכנעתי שאין בכך סיכון. חבר הביא לי את המאניטול מארה"ב אך החלטתי בינתיים לשמור אותו כאופציה להמשך מסיבות שיפורטו.
הדבר השלישי שקרה, והוא המשמעותי ביותר – זה שרן הורודי, אסנת ידגר ועוד חברים המליצו לי לפגוש את אלכס קרטן. אלכס, שפיתח שיטה בשם ג'יירו קינטיקס, טיפל בי בגב לפני קרוב לעשרים שנה וידעתי שהוא מתמחה בחמש עשרה השנים האחרונות בעבודה עם אנשים עם בפרקינסון. נמנעתי מלפנות אליו עד כה מתוך הנחה שגם הוא מתמחה בהקלה על הסימפטומים בלבד ולא בריפוי מהם. אך משה גרינברג, חבר יקר, התעקש שאקבע פגישה עם אלכס, עשיתי זאת והופתעתי מאד: אלכס אמנם לא הבטיח לי שאתרפא מפרקינסון אך פתח בפני דרך התייחסות חדשה לגמרי לפרקינסון, לגופי, ולמצבי. אני פוגש את אלכס פעמיים בשבוע לשיעורים מרתקים שכוללים ריקוד, הקשבה לגוף, נשימות, איגרוף, ושיחות עמוקות ומרגשות. בכל מפגש איתו אני לומד להכיר את עצמי ואת גופי, את האפשרויות והמגבלות שלי ואת הדרכים שבהן אני יכול לפרוץ את גבולותיי. ואני אכן פורץ אותם. הגוף שלי, ידיי ורגליי, מגיעים לטווחי תנועה שחשבתי שכבר לא אגיע אליהם יותר. הגו שלי משתחרר, מגוון הבעות הפנים שלי גדל, השמחה והחיוניות חוזרים אלי ואל גופי, וההליכה שלי יותר נמרצת וקלילה. השיעורים תורמים תרומה גדולה מאד לעבודה שלי עם לקוחות – גם בליווי האישי ובמיוחד בהנחיית קבוצות. כשיעורי בית, אני רוקד כל בוקר חצי שעה ואני מרגיש הרבה הרבה יותר טוב.
בפגישת האבחון הראשונה שלי אצל אלכס הוא אמר לי "מה שאני רואה אצלך, שמוליק, זה שמונים אחוז בהלה וחרדה ועשרים אחוז פרקינסון. אתה לא נושם מרוב בהלה, זה גורם לסרעפת שלך להיות תקועה, וכל השרירים שלך בגב, בכתפיים ובידיים מתאימים עצמם לסרעפת התקועה. אנחנו נתחיל לשחרר את הגוף שלך מהבהלה והחרדה ואחרי זה נטפל בפרקינסון". אלכס אמר שזו לא חרדה שנובעת מהפרקינסון, אלא בהלה וחרדה שהולכות איתי כבר שנים ושהפרקינסון התלבש עליהן. הבנתי היטב על מה הוא מדבר. אני מכיר את החרדה הזו שמלווה אותי זמן רב. אמרתי לו "אם בעבודה איתך אני אצליח לשחרר את עצמי מהחרדה הזו – אז אני מודה לאלוהים על הפרקינסון". וזה מה שקורה. העבודה עם אלכס משחררת אותי מהבהלה והחרדה. אני מרגיש שהזמנתי אלי את הפרקינסון כדי שיעיר אותי וידחוף אותי להקשיב לגוף שלי, ליהנות ממנו וליהנות מהחיים. לאורך עשרות שנים שמעתי ממטפלים רבים שטיפלו בכאבי הגב שלי שהבעיה שלי היא שאני מבלה את רוב זמני בראש ושוכח שיש לי גוף. שאני לא מקשיב לגוף שלי ושאני מזניח אותו. תמיד ידעתי שהם צודקים ותמיד התחלתי להקשיב לגוף ולהתייחס אליו בזמן התקפי כאב אך כשהכאבים חלפו – חזרתי לסורי ולעיסוק במחשבות שלי, ברעיונות שלי ובעבודה שלי. ברור לי כרגע שהפרקינסון אומר לי : "אם לא תתחיל לחיות חיים מלאים, מאוזנים, שבהם כל הגוף שלך משתתף – הפרקינסוניות שלך תלך ותחמיר. אתה תהיה נוקשה יותר, איטי יותר, רועד יותר, מקובע יותר, מת יותר". הפרקינסון הוא קריאה אחרונה בשבילי לחיות. ליהנות. להרגיש טוב בגופי. אלכס מלמד אותי איך לעשות את זה ואני נענה בשמחה. באחד השיעורים האחרונים אמרתי לאלכס "תדע לך שאם מישהו יגיע אלי עכשיו ויגיד לי שיש לו גלולה שתעלים בבת אחת את הפרקינסון, אגיד לו לחזור אלי מאוחר יותר, אחרי שאסיים את העבודה החשובה שאני עושה עם אלכס, ועם גופי". התכוונתי לזה, אבל לא ידעתי כמה מהר אצטרך להעמיד במבחן את האמירה הזו….
כי…. ניצן פלס, חבר מהפייסבוק, כתב לי שהוא לא מבין בפרקינסון אבל הוא מעולה בחיפושים באינטרנט ושהוא מוכן לעזור לי במחקר. ביקשתי שיחפש עבורי מקרים או עדויות של אנשים שריפאו עצמם או אחרים מפרקינסון. אמרתי לו שלא מצאתי אף עדות כזו. הוא חזר אלי ואמר שאני לא יודע לחפש. הוא הפנה אותי לשני אתרים : אחד, של Howard Shifke שריפא עצמו מפרקינסון ללא תרופות באמצעות תרגילי צ'יקונג רפואי שמבוססים על עקרונות של הרפואה הסינית, ובנוסף באמצעות תזונה, מדיטציה וחשיבה חיובית. היום, כך הוא טוען, הווארד נטול סימפטומים לגמרי (כבר כמה שנים) והוא מלמד אחרים איך לעשות זאת בעצמם. הוא כתב בלוג מפורט שמתאר את כל התהליך שהוא עבר ונדהמתי לראות שמה שהניע אותו זה בדיוק מה שמניע אותי – האמונה הברורה שלמרות מה שהרפואה אומרת ניתן להחלים מפרקינסון, ושאין לקבל את גזר הדין הזה. המתכון שהוא מציג לריפוי מלא מפרקינסון נראה לי ממשי ואני שומר אותו, כמו את הגלולה הדמיונית עליה דברתי עם אלכס, לאחרי שאשלים את מה שיש לי ללמוד עם אלכס. אני מעריך שזה ייקח לא מעט זמן, יש לי סבלנות ואני לא אתפלא אם בסוף התהליך עם אלכס אני אגלה שממילא הרוב הגדול של הסימפטומים כבר נעלם לגמרי.
האתר השני שאליו הפנה אותי ניצן הדהים אותי אף יותר. האתר, הוא תוצר של עבודה ומחקר שעשתה קבוצת רופאים שמתמחה ברפואה סינית, עבודה שנעשית מאז 1998, עם מספר גדול של אנשים עם פרקינסון שרבים מהם נרפאו לחלוטין. הרופאה המובילה את הקבוצה הזו, Dr. JANICE WALTON-HADLOCK כתבה ופרסמה מספר ספרים, שמכילים הדרכה כיצד לרפא את עצמך. הנחת היסוד העומדת בבסיס העבודה שלהם היא שפרקינסון ניתן לריפוי. גם הם וגם האנשים שנעזרו בהם מאמינים באמונה הבסיסית שלי. קשה לי לתאר איזו תחושה נהדרת זו בשבילי לגלות ולהבין שאני לא לבד. שאני לא צועד במסע הזה יחידי עם האמונה המוזרה הזו. לא רק שיש אחרים ששותפים לאמונה שלי שאפשר להחלים – אלא שיש אחרים שהחלימו בפועל ממש. ולא רק זה אלא שכל מי שרוצה יכול ללמוד את הדרך שלהם.
אחד הדברים המעניינים ביותר שהם כתבו, דבר שחשדתי בו בעצמי כבר בתחילת הדרך, הוא שכל מי שהחלים מפרקינסון וחזר לנוירולוג שלו לקבל אישור על כך, קיבל אמנם אישור שאין לו פרקינסון אך נאמר לו שהייתה טעות בדיאגנוזה המקורית ושלא היה לו כלל פרקינסון. זה אומר שהפרדיגמה הנוכחית בקשר לפרקינסון היא בלתי ניתנת לערעור – היא אומרת שאי אפשר להחלים מפרקינסון, ואם יש מישהו שהחלים סימן שלא היה לו פרקינסון. ממש מילכוד 22.
אז לא רק שמצאתי את אלכס, מצאתי גם שתי "גלולות" אפשריות, האתרים האלה. ואני לא ממהר להשתמש בהן. אני ממשיך בשיעורים עם אלכס וכשארגיש מחובר מספיק לגופי ובטוח מספיק שגם אחרי שאחלים לא אחזור לסורי אבחר באיזו מהן להשתמש.
תובנה אחרונה : למילים בהן אני בוחר להשתמש ביחס לפרקינסון יש כח רב : לפני כמה חודשים הפסקתי לומר שאני חולה פרקינסון, והתחלתי לומר שיש לי פרקינסון או שאובחנתי עם פרקינסון. היום אני מעדיף לומר שיש לי סימפטומים של פרקינסון. ברור לי שאני לא חולה ושמה שיש לי זו לא מחלה. מיום ליום מתחזקת בי התחושה שמה שיש לי זו מתנה.
זה ועוד – חלק מהאנשים אמרו לי שעלי להילחם בפרקינסון, ושעלי לנצח אותו. לא אהבתי את הדימוי הזה. לא מצא חן בעיני לחשוב על פרקינסון כעל אויב. למרות זאת כשבאחד השיעורים האחרונים אלכס אמר לי "אתה תנצח אותו", השבתי לו בלי היסוס "ברור שאני אנצח אותו". בדרך הביתה הציקה לי המילה הזו – לנצח. אבל אז הבנתי שהפרקינסון הוא מורה שלי, וככזה הוא ישמח שאנצח אותו. הפרקינסון, כמו מורה לקרטה או מורה לשח, יעשה הכל כדי שהתלמיד שלו לא ינצח אותו בקלות, אבל ישמח ויהיה גאה אם התלמיד ינצח אותו בסופו של דבר. כך אני תופס את הפרקינסון כעת : מורה קשוח שיעשה את הכל כדי שאלמד לחיות וליהנות מחיי באופן מלא, וכשזה יקרה, הוא, המורה, ילך לדרכו מוגשם ושמח.
סליחה שהעדכון ארוך כל כך. אשמח להתייחסות מכם.
תודה,
שמוליק
מסע ההחלמה שלי TPS 