אתה לא באמת רוצה להחלים, שמוליק

בקיץ האחרון מצבי הדרדר מאד, הגעתי לשפל שלא הכרתי. מישהו אמר לי שאני צריך לעשות עבודה רגשית – להתחבר לרגשות שלי, לשחרר אותם ולא לתת להם להמשיך לנהל אותי. זה דיבר אלי. שמעתי דברים כאלה על עצמי בעבר לא מעט פעמים.

אחרי כמה ימים ראיתי פרסום באינטרנט בנושא אימון רגשי. צירוף המקרים דיבר אלי והחלטתי לנסות. מאז אני משתתף קרוב לשנה בתכנית להכשרת מאמנים רגשיים בשיטת התדר . התוכנית הזו בשילוב עם דברים נוספים שאני עושה במקביל הביאו לשיפור ניכר במצבי. כחלק מהתוכנית יש לי פרטנר צעיר ומבריק בשם עמרי ואנחנו מתרגלים אחד על השני את כלי  האימון שאנחנו לומדים.

באחד התרגולים האחרונים עמרי ביקש שאבחן  מה הם הרווחים הסמויים שאני מפיק מכך שאיני עושה כל מה שהמורים שלי אומרים לי לעשות כדי להחלים. שתפתי אותו במה שגיליתי ולהפתעתי הוא אמר לי, "מה שאני שומע בין השורות בדברים שלך שמוליק, זה שאתה לא באמת רוצה להבריא". מה שבאמת הפתיע אותי באותו רגע לא היו הדברים שעמרי אמר אלא התגובה שלי.

שמעתי את עצמי עונה לו בלי לחשוב, "אתה צודק, אני לא באמת רוצה להבריא", והתחלתי להסביר לו למה:

• כי אחרי שאבריא לא יהיה לי יותר סיפור מעניין לספר. כל מה שאוכל לספר זה ש"פעם היה לי פרקינסון ועכשיו כבר לא", את מי זה יעניין וירגש? הרבה יותר מרגש ונוסך השראה לראות מישהו רועד, חלש ומתקשה ללכת אומר באומץ שהוא לא נכנע ושהוא הולך להחלים.
• כי מסע ההחלמה הזה הוא הרפתקה מרתקת שגורמת לי להתפתח ולצמוח בעוצמה ובקצב שלא חוויתי שנים רבות. כשאבריא, המסע המרתק יסתיים ואפסיק לצמוח.
• כי היעוד שלי הוא להתפתח ולצמוח. לפני כמה שנים במסגרת תהליך שמאני הבנתי שעל מנת  לוודא שלא אפסיק לצמוח – הזמנתי לעצמי מחלות. וכך, בהתחלה כאבי גב כרוניים, אחריהם מחלת לב וניתוח מעקפים, וכעת פרקינסון הכריחו אותי לצמוח. כשאבריא, אפסיק לצמוח ואצטרך להזמין לעצמי מחלה קשה יותר כדי לחזור ולצמוח.
• וכי להיות חולה מכיל בתוכו הרבה צ׳ופרים. גם אתה וגם האנשים מסביבך עושים לך הנחות. מותר לך לא לעשות כל מיני דברים שכולם חייבים לעשות. מותר לך, אם תרצה, להיות עייף, להישאר במיטה, לא להרגיש טוב. אנשים תמיד מתעניינים בשלומך ושואלים אותך אם אתה צריך משהו. באופן כללי אתה זוכה לתשומת לב מיוחדת. כשאבריא אפסיד את כל הצ'ופרים האלה.

אם זה נשמע לכם מטורף אתם צודקים לגמרי. כששמעתי את עצמי אומר את הדברים האלה לעמרי הייתי המום מעצמי. איך זה ייתכן? אני מספר לעצמי כבר 4 שנים שאני במסע החלמה וכעת מסתבר שאני לא רוצה באמת להבריא? מה, עבדתי על עצמי? אני למעשה האוייב של עצמי??

מסתבר שכן. אני יכול לרצות, בשכלי, דבר אחד, כאשר בו זמנית, הרגשות שלי מושקעים ברצון הפוך לגמרי. והעניין הוא שהרגשות סמויים מעיניי, וכך, כל עוד איני מודע למה שרגשותי מושקעים בו – הם בפועל יחסמו אותי מלממש את מטרתי המודעת.

אז כעת אני יודע ומודע – רגשותי מושקעים בכך שמסע ההחלמה שלי יימשך לנצח. שלא אבריא באמת אף פעם. שמצבי ישתפר ואחר כך ידרדר, ושוב ישתפר ושוב ידרדר… וכך אמשיך להיות חולה, ואמשיך להיות במסע, ואמשיך להנות מהפירות הן של המחלה והן של המסע.

אז כעת, באופן חגיגי, אני מודיע לעצמי ולכם שאני רוצה, מתכוון והולך להבריא לגמרי!

וכשאבריא, אמשיך להתפתח ולצמוח בקצב הולך וגדל, ללא שום צורך במחלות נוספות כלשהן.  וכשאבריא, אמצא ואצור סיפורים מעניינים ומרגשים יותר לספר על עצמי

ואני מוותר לגמרי על כל הרווחים וההנחות והצ'ופרים, הגלויים והסמויים, שרגשותיי נהנו מהם. אני מעדיף בריאות וצמיחה ובהן אני בוחר! וכך יהא.

תודה עמרי. תודה לשיטת התדר. תודה לכם.

אני בקורס צ'י קונג בסין, דצמבר 2015